תפסיקו לרגל אחריי
הורידו את אפליקצית החצי השני
מאת: נמרוד ב
עוד לא סגרנו את הטלפון והיא שולחת לי הצעת חברות בפייסבוק. מסתבר שהיא עשתה עלי גוגל ועכשיו היא יודעת עלי הרבה יותר ממה שרציתי. היא קראה את הבלוג שלי, היא מבינה שאני פריק של מסע בין הכוכבים, היא ראתה שתוייגתי באלבום של האקסית שלי ועכשיו היא תוהה אם היא באמת הטעם שלי, היא מגלה שאני מחפש עבודה, שאני מופיע בפסקי דין (לא משהו רציני, אל תדאגו). בקיצור, הקשה מהירה של שמי המלא (למה נתתי לה מלכתחילה את השם המלא?) וכבר יש לה נושאי שיחה, שאלות, חששות לגביי.
פעם הדייטים היו עלומים. הגעת לפגישה עיוורת באמת על עיוור. לא תמיד היו תמונות בהישג היד של החברים המשדכים ולא היו מקורות אינטרנטיים להפנות אותך לחיפוש אחרי תמונות. אחרי שקמו אתרי הכרויות, אומנם ראית והבנת כבר במי מדובר אבל לא ידעת עליו מעבר למה שכתוב בכרטיס. היום עם כל הפלטפורמות של בלוגים ורשתות חברתיות, קל מאוד למצוא פרטים אישיים על אנשים א סתם דברים שלא חשבת שיום אחד ישמשו נגדך (או לטובתך, תלוי במקרה).
מצד אחד, אין לי מה להתלונן. יש דברים שטוב שהבחורות מגלות אודותיי לפני שנפגשנו. שיראו שאני כותב יפה, שיקראו סיפורים ויגידו וואו הוא מוכשר, שיביטו בעוד תמונות שלי (למקרה ששלוש באתר לא הספיקו ולא נתנו להן את התמונה המלאה עלי), שיראו שיש לי הרבה מקושרים וחברים בפייסבוק, שיהיה להן מראש על מה לדבר עלי. בקיצור, שיכינו שיעורי בית לפגישה.
עוד לא סגרנו את הטלפון והיא שולחת לי הצעת חברות בפייסבוק. מסתבר שהיא עשתה עלי גוגל ועכשיו היא יודעת עלי הרבה יותר ממה שרציתי. היא קראה את הבלוג שלי, היא מבינה שאני פריק של מסע בין הכוכבים, היא ראתה שתוייגתי באלבום של האקסית שלי ועכשיו היא תוהה אם היא באמת הטעם שלי, היא מגלה שאני מחפש עבודה, שאני מופיע בפסקי דין (לא משהו רציני, אל תדאגו). בקיצור, הקשה מהירה של שמי המלא (למה נתתי לה מלכתחילה את השם המלא?) וכבר יש לה נושאי שיחה, שאלות, חששות לגביי.
פעם הדייטים היו עלומים. הגעת לפגישה עיוורת באמת על עיוור. לא תמיד היו תמונות בהישג היד של החברים המשדכים ולא היו מקורות אינטרנטיים להפנות אותך לחיפוש אחרי תמונות. אחרי שקמו אתרי הכרויות, אומנם ראית והבנת כבר במי מדובר אבל לא ידעת עליו מעבר למה שכתוב בכרטיס. היום עם כל הפלטפורמות של בלוגים ורשתות חברתיות, קל מאוד למצוא פרטים אישיים על אנשים א סתם דברים שלא חשבת שיום אחד ישמשו נגדך (או לטובתך, תלוי במקרה).
מצד אחד, אין לי מה להתלונן. יש דברים שטוב שהבחורות מגלות אודותיי לפני שנפגשנו. שיראו שאני כותב יפה, שיקראו סיפורים ויגידו וואו הוא מוכשר, שיביטו בעוד תמונות שלי (למקרה ששלוש באתר לא הספיקו ולא נתנו להן את התמונה המלאה עלי), שיראו שיש לי הרבה מקושרים וחברים בפייסבוק, שיהיה להן מראש על מה לדבר עלי. בקיצור, שיכינו שיעורי בית לפגישה.
עוקב אחריהן והן אחריי
מצד שני, אני בעצמי גולש לתוך המערבולת הסוחפת הזאת של חפש את הדייטרית שלך. לא עומד בפיתוי כמוהן ועושה גוגל, כולי משתוקק שלא למצוא כלום. עדיף, בינינו, להגיע לדייט בלי רקע מקדים כדי שיהיו ציפיות ושיהיו הפתעות (לפעמים לטובה ולפעמים לרעה). אבל מה לעשות שברוב הפעמים אני דולה בפינצטה חומרים מפלילים, תמונות פחות מחמיאות שגורמות לי לפקפק בבחירה, מידע שגורם לי לתהות האם היא באמת האחת בשבילי וכל זה עוד לפני שבכלל נפגשנו פנים מול פנים.
הבעיה היא שזה לא רק הרקע המקדים כהכנה לדייט, זה ממשיך גם אחרי שנפגשנו והיה קליק. ברגע שאנחנו חברים בפייסבוק, היא רואה מה אני מפרסם, היא מגיבה (ולא תמיד לעניין), היא שולחת הודעות ולא תמיד אני רואה ולפעמים לא יודע מה לענות. כולי מפוחד שאקלקל לעצמי את הרושם המצוין שיצרתי בדייט. מרוב חשש, אני נעלם מהראדר, מתנתק מהמסנג'ר, נעלם מהפייסבוק, שומר על דממת אלחוט לפחות עד הדייט הבא.
פתאום החבר'ה שמים לב שנוספה לי מקושרת חדשה שהיא זו מהסיפורים והם מתחילים לעקוב אחריה ואחריי.
התחושה שמישהו תמיד שם, שאין כבר פרטיות היא תחושה מעיקה וכבדת משקל. יש לך אחריות בכל מילה, כל התחברות לפייסבוק בה היא עולה מרגישה כמו מעקב אחריה למרות שההתחברות היא תמימה ויומיומית ונעשתה גם לפני שהתחלנו לצאת, פתאום היא מרגישה חשודה יותר. אם אני מגיב לה, היא מעירה לי על זה בדייט, זה הופך לקוריוז או לוויכוח, אם אני לא מגיב או לא עושה לייק, היא גם לא מרוצה – מה, לא אהבת את מה שכתבתי? היא שואלת.
מצד שני, אני בעצמי גולש לתוך המערבולת הסוחפת הזאת של חפש את הדייטרית שלך. לא עומד בפיתוי כמוהן ועושה גוגל, כולי משתוקק שלא למצוא כלום. עדיף, בינינו, להגיע לדייט בלי רקע מקדים כדי שיהיו ציפיות ושיהיו הפתעות (לפעמים לטובה ולפעמים לרעה). אבל מה לעשות שברוב הפעמים אני דולה בפינצטה חומרים מפלילים, תמונות פחות מחמיאות שגורמות לי לפקפק בבחירה, מידע שגורם לי לתהות האם היא באמת האחת בשבילי וכל זה עוד לפני שבכלל נפגשנו פנים מול פנים.
הבעיה היא שזה לא רק הרקע המקדים כהכנה לדייט, זה ממשיך גם אחרי שנפגשנו והיה קליק. ברגע שאנחנו חברים בפייסבוק, היא רואה מה אני מפרסם, היא מגיבה (ולא תמיד לעניין), היא שולחת הודעות ולא תמיד אני רואה ולפעמים לא יודע מה לענות. כולי מפוחד שאקלקל לעצמי את הרושם המצוין שיצרתי בדייט. מרוב חשש, אני נעלם מהראדר, מתנתק מהמסנג'ר, נעלם מהפייסבוק, שומר על דממת אלחוט לפחות עד הדייט הבא.
פתאום החבר'ה שמים לב שנוספה לי מקושרת חדשה שהיא זו מהסיפורים והם מתחילים לעקוב אחריה ואחריי.
התחושה שמישהו תמיד שם, שאין כבר פרטיות היא תחושה מעיקה וכבדת משקל. יש לך אחריות בכל מילה, כל התחברות לפייסבוק בה היא עולה מרגישה כמו מעקב אחריה למרות שההתחברות היא תמימה ויומיומית ונעשתה גם לפני שהתחלנו לצאת, פתאום היא מרגישה חשודה יותר. אם אני מגיב לה, היא מעירה לי על זה בדייט, זה הופך לקוריוז או לוויכוח, אם אני לא מגיב או לא עושה לייק, היא גם לא מרוצה – מה, לא אהבת את מה שכתבתי? היא שואלת.
מוניטין חדש
לפעמים אני מתגעגע לימים שלפני הרשת החברתית, לפני הבלוגים, בימים בהם המאמרים שכתבתי היו למגירה ולא לרשת. מי בכלל חשב שיום אחד יחפשו אחריי, שאהיה פרופיל ולא רק בן אדם, שאנשים יסיקו עלי מסקנות בלי בכלל לפגוש אותי. אבל זו המציאות וכל מה שנותן לי עכשיו זה למתג את עצמי נכון יותר, לערוך מחדש את הדברים שנכתבו או כתבתי, להסיר תמונות לא מחמיאות ולקוות שלמרות כל הפרסומים, היא עדיין תסכים לפגוש אותי.
לפעמים אני מתגעגע לימים שלפני הרשת החברתית, לפני הבלוגים, בימים בהם המאמרים שכתבתי היו למגירה ולא לרשת. מי בכלל חשב שיום אחד יחפשו אחריי, שאהיה פרופיל ולא רק בן אדם, שאנשים יסיקו עלי מסקנות בלי בכלל לפגוש אותי. אבל זו המציאות וכל מה שנותן לי עכשיו זה למתג את עצמי נכון יותר, לערוך מחדש את הדברים שנכתבו או כתבתי, להסיר תמונות לא מחמיאות ולקוות שלמרות כל הפרסומים, היא עדיין תסכים לפגוש אותי.
0