אם לא תלחיצו אותנו אז נתחתן

אם לא תלחיצו אותנו אז נתחתן

 מכירים את אלה שחופרות בראש? היה לי העונג לנהל מערכת יחסים מתמשכת עם לא אחת כזאת, אלא כמה. אבל בוא נתמקד בש', כל היום היא רק חפרה לי, נפגוש את חברים שלך, נפגוש את ההורים שלי, מתי כבר תמצא עבודה טובה יותר, מתי נעבור לגור יחד.
היא בכלל לא נתנה לי הזדמנות לשקול את הקשר בינינו או להחליט לבד, כל דבר היא החליטה בשבילנו. מהרגע שהפכנו לזוג באופן רשמי (למעשה, היא הכריזה אחרי ארבעה דייטים שאנחנו זוג) היא עשתה הכל בשבילנו.
בהתחלה היה לי נח עם המצב הזה ובאמת הרגשתי כלפיה רגשות עזים, אבל ברגע שהיא התחילה לטחון עד דק את מערכת היחסים שלנו, לא מתקדמים מהר בהשוואה לזוגות אחרים, כולם כבר עברו לגור ביחד ורק אנחנו לא, התחלתי לפתח עליה אנטי וכל החיבה שחשתי כלפיה התפוגגה.

זה קרה לי עם הרבה בחורות לאורך השנים, בחורות שבאמת אהבתי, שרציתי להיות אתן, ברגע שהן התחילו להילחץ מזה שכולן סביבן עוברות לגור עם בן הזוג או מתחתנות או מולידות ילדים, הן רצו גם ומיד רצו שאני ארצה מה שהן רוצות.
הבעיה היא שאני קצת ילדותי ובניגוד לחברים שלי שבשלים יותר למשפחה, אני כנראה אהבתי להיות רווק נטול אחריות. עכשיו אני עם ו', הכל היה פנטסטי  עד שגם היא התחילה עם השיחות יחסינו לאן באופן קבוע. כבר בבוקר על כוס הקפה הראשונה היא היתה אומרת לי שאנחנו צריכים לדבר על העתיד, כשחזרתי מהעבודה היא הושיבה אותי לספגטי בולונז, ידעתי שמשהו לא בסדר אם היא ככה מפנקת אותי ביום חול, ואז גיליתי שקיבלנו הזמנה לחתונה וזה עורר אצלה ציפיות לא מחוברות למציאות. כלומר, היא חשבה שאנחנו לגמרי שם ויכולים כבר להתחתן ואני אפילו לא הרגשתי קרוב לשם.

איומים ולחצים לא מקדמים לשום מקום
כשאני רגוע, למשל בטיסות לחו"ל מהעבודה או עם חברים על החוף בסיני, אני חושב צלול ואז אני דווקא יכול לראות את עצמי נשוי ל ו', ממש להרגיש התלהבות לעמוד איתה בחופה, כשאני רגוע אני יכול להתחייב, אני חש מוכן יותר מתמיד. כשחזרתי מהטיול רציתי להגיד לה שאני רוצה להינשא לה, שאני הולך לקנות לה טבעת, אבל עוד לפני שהספקתי לחשוף את רגשותיי ולדבר בכנות, היא קפצה עלי שזה לא לעניין שאני נוסע עם חברים ובלעדיה ושיום אחד אם נתחתן היא לא תיתן לזה לקרות. מיד נסוגתי לאחור, מדמיין את החיים שלי כגבר נשוי שלא יוצא יותר מהבית, שכל החיים שלו מרוכזים באישה ובמשפחה ונלחצתי. כן, הייתי רגוע ואיכשהו בכישרון רב זוגתי הצליחה לעורר אצלי לחץ והשיגה את ההפך ממה שהיא רצתה: לא דיברתי אתה יותר על חתונה וכל פעם שהיא הזכירה את הנושא, עברתי הלאה, לפוליטיקה, לספורט, כל דבר רק לא חתונה.
פעם ביקשתי ממנה הזדמנות לחשוב על היחסים שלנו בשקט, רק אני ועצמי עם עיתון שבת, שתלך לבקר חברה או את ההורים שלה, שתיתן לי להתבודד עם הרגשות שלי כדי לבחון מה אני באמת מרגיש כשהיא לא לצידי אבל במקום לתת לי רגע של שקט לחשוב היא קיבלה את זה כאילו גירשתי אותה מהבית. למה אנחנו לא יכולים פשוט לדבר על זה? למה תמיד אתה צריך לחשוב על דברים לבד? אתם מבינים מה קרה? במקום לתת לי לחשוב שרוב הסיכויים שזה היה מקדם אותי לעבר המטרה שלה (חתונה אתה) היא רק עשתה לי רגרסיה וגרמה לי לא לרצות לחשוב עליה או על חתונה באותו הקשר. מרוב שהיא הלחיצה אותי במהלך החודשים האחרונים על חתונה ושנדבר על זה ושאני כבר אציע (כולל איומים שאם זה לא יבוא ממני אז היא תעזוב אותי) הפכתי להיות גבר שלא רוצה להתחתן.

תנו להחליט בשקט
אז בבקשה מכן, תנו לנו להחליט על חתונה בלי שתלחצו, אם תמשיכו לדרוש שנתחתן אתכן זה לא יקרה, תנו לנו הזמנות לבחור להינשא לכן בלי לחץ.
החברה שלי ישבה איתי אתמול ושתקה. סוף סוף שקט, בלי דיבורים על חתונה, פתאום התמלאתי אושר וידעתי שאני רוצה להתחתן אתה. אתם מבינים? שעה של שקט ואינטימיות והיא קיבלה טבעת. ומה היא אמרה אחרי שהיא צעקה כן? חבל שלא נתתי לך כבר מזמן להירגע ...באמת חבל, אז אל תעשו את אותה טעות, תנו לבחור שלכן להירגע ואולי תגיעו לחופה.





אתר הכרויות החצי השני   /   אודות החצי השני   /   שאלות ותשובות   /   האני מאמין שלנו   /   שירות לקוחות   /   להרשמה חינם  /  מגזין הכרויות ודייטים  /  תקנון


0