לא מצליחה לזרום

לא מצליחה לזרום

 מאת: גילית

מתי ניפגש שוב? אני חוקרת אותו, משתוקקת שיענה מחר, לא יכולה כבר לחכות לרגע שנתראה. אבל הוא בשלו, מהרהר, מעלעל ביומן, מחפש תאריך פנוי, כאילו אני בתחתית סדר העדיפויות שלו.
"לא יודע", מהמהם לבסוף, "אני אתקשר ברגע שיצא לי, זו תקופה עמוסה, בינתיים נזרום".
כעבור חודשיים כשאני שואלת אותו מה קורה בינינו ואם זה רציני, הוא אומר שהוא זורם איתי, שנזרום ביחד, שנראה מה יוליד יום, הרי אי אפשר לחזות אם הרגשות שלנו ישתנו מחר או מחרתיים ומה בכלל הלחץ?
אין ספק שיש לי בחור זורם, ששט בנהר החיים, מתגלגל בין עבודות, מפליג בין חברות ורק אני מחפשת קרקע להתייצב עליה, גבר להישען עליו. תמיד רציתי בחור ממוסד, שמראש הגישה שלו היא שהוא יודע מה הוא רוצה מהחיים והכל אצלו מתוכנן לפרטי פרטים, אבל מה לעשות שהתאהבתי דווקא במישהו שאוהב לצוף על פני המים.
אני קמה בבוקר ומחליטה שאנחנו חייבים להחליט, נמאס לי לחיות על מזוודות, לדלג בין דירות, אני רוצה הצעת מגורים. מעוניינת שהוא יגיד לי שהוא מוכן שאשתכן אצלו בבית באופן קבוע.
אני מעירה אותו בעדינות וגם זו משימה קשה, כי הוא נע בין עבודות זמניות ובדיוק היום אין שום ג'וב על הפרק ובסופו של דבר, כשאני פותחת את הנושא לדיון, הוא מתרעם, הרי אמרנו שאנחנו זורמים עם החיים, הוא מזכיר לי בתוכחה.

נסחפתי ועכשיו מאוחר מדי
אני מסבירה לו שנמאס לי לזרום, שאני רוצה בית, שאני רוצה חבר קבוע, שאני רוצה חוף מבטחים, שנמאס לי לטבוע אתו למעמקים. הדימויים האלה משעשעים אותו, אבל לי הם עושים צרבת. אף פעם לא הייתי טיפוס זורם, החיים שלי הלכו במסלול מובנה, הכל היה ידוע מראש, עד שפגשתי אותו חשבתי שאני מכירה את עצמי ויודעת איך ייראו חיי, אבל אז נסחפתי מהיבשה במערבולת של רגשות אליו, לטיפוס הזורם.
ההורים שלי כבר לחוצים. אולי תתני לו דד ליין? אולי פשוט תעזבי? אולי אם תעמידי פנים שאת רצינית הוא יבין שיש לו מה להפסיד, הם כולם אומרים ומנסים לחפש לו עבודה, לשלוח אותו להסבה מקצועית, לייצב אותו ורק כדי שיפסיק לשחות נגד הזרם.
הייתי צריכה לנחש שזה יוביל לזה כבר בדייט הראשון. הוא הגיע לבית הקפה, עמד מולי ואמר "רועש כאן, בואי נסתלק מפה" ולפתע הדייט שהיה אמור להיות שיחה נעימה על כוס קפה הפך לטיול לילי מרגש ביער. תחת כיפת השמיים, השתרענו על האדמה הלחה וספרנו כוכבים. ממש כמו בסרטים. חשבתי שזה מקסים אולי חשבתי שכן יש בי צד ספונטאני שיכול לזרום עם הדברים, אבל טעיתי. התכונות שאהבתי בו ובי בהתחלה, הגיחות החפוזות לשוק בבקרי שישי, הטיולים הלא מתוכננים שעשינו לצפון הארץ, ההרפתקאות אליהן הוא יצא עם חברים ואופנועים, כל הקסם הזה הפך למעיק ברגע שהחלטתי שאני רוצה להתיישב, חתונה, ילדים, אפילו עתיד כלכלי מובטח. איך אפשר לשלם חשבונות עם פרטנר שתזרים המזומנים שלו לא קבוע? וזו לא רק ההכנסה, זו האישיות כולה.

לאן בכלל אנחנו זורמים?
הזרימה המתמדת שלו מערערת אותי. אולי באמת עדיף לי מישהו אחר, עם שתי רגליים על הקרקע, חשבון בנק ועבודה טובה או לפחות, תוכניות מגובשות לעתיד.
אבל יום אחד אני מחליטה שאני מתחילה לזרום, אולי אם אשיב לחיינו הזוגיים את הזרימה, יהיה לי טוב יותר. אני מפסיקה לדבר אתו על העתיד, לא מתכננת שום דבר, לא בודקת אם הוא מחפש עבודה, לא שואלת על חתונה ואז הכל מתהפך, כאילו הוא רק חיכה שאני אירגע.
פתאום הוא יוצא לראיונות עבודה, נרשם ללימודי תעודה וכעבור מספר חודשים שולף טבעת ואומר שהגיע הזמן, שנמאס לו כבר שאנחנו לא עושים כלום וסתם מחכים שמשהו טוב יקרה לנו.
כן, ככה זה, אולי כשמתחילים לזרום החיים זורמים והעיקר? מה שחשוב שלמדתי הוא שהכי חשוב, שהאהבה זורמת.





אתר הכרויות החצי השני   /   אודות החצי השני   /   שאלות ותשובות   /   האני מאמין שלנו   /   שירות לקוחות   /   להרשמה חינם  /  מגזין הכרויות ודייטים  /  תקנון


0