הם חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי

הם חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי

 מאת: זוגית סודית

יש לי חברים שהתחביב שלהם הוא לשבת ביחד ולהתמרמר על החיים. על דייטים כושלים, על מערכות יחסים אבודות מראש, על קריירות מרוסקות ועל שכר הדירה המופקע.
תמיד תהיה להם סיבה טובה לשבת ולהתמרמר ביחד ורק אני, האופטימית שבחבורה, מחפשת את הטוב ומתעלמת מהרע. מנסה להישיר מבט קדימה ולצעוד בראש מורם.
אבל פה ושם, זה בלתי אפשרי, כי החברים שלי חושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב בשבילי.
גם ההורים שלי הם כאלה. אמא שלי משוכנעת שאם היא הניקה וחיתלה וטיפלה ובלילות קרים גירשה חלומות רעים, אז הבת שלה זכאית להקשיב לה ולעשות לפי דעתה.
לכן, כשפגשתי את נ', וכולם אמרו לי שהוא בחירה לא מוצלחת, לא התפלאתי. מאמא שלי ציפיתי באופן טבעי שתפסול כל מחזר, כי אף אחד לא מושלם ואין מישהו שמספיק טוב כמו אבא שלי וכמו אח שלי, אבל מהחברים שלי חשבתי שאקבל יותר פידבקים חיוביים.
סוף סוף מישהו שמוכן לעשות מאמץ ולהגיע לאירועים חברתיים מגובשים, שהם כמו חומה, כי קשה לפרוץ לתוך חבורה שמסתובבת ביחד כבר מאה שנה. אבל נ' ניסה ועשה הכל החיוך ובדרך אלגנטית, אוחז בידי ויושב איתי ומלטף לי את קצוות השיער, והם, במקום לפרגן, להגיד חבל על הזמן איזה בחור נאמן, עשו לו לינץ'.
הוא בכלל לא מתאים לך, אמרו. את פציפיסטית, הוא מליטריסט ימני ואת שמאלנית, הוא גר בצפון אוהב את הכפר ואת הכי אורבנית תל אביבית בעולם. כל כל הרבה השוואות ותירוצים למה אני בכלל לא עם הבחור הנכון במקום הנכון.
לחברים יש תחושות, אינטואיציות, הם יודעים מה הטעם שלי לפרטי פרטים, כך מסתבר, ורק אני לא מודעת לעצמי ולבחירות המוטעות שאני עושה בחיי. אם הם יודעים כל כך טוב - למה עד עכשיו לא סידרו לי מישהו מתאים?

לא היה לנו גיבוי
מהרגע שהחליטו שנ' לא בשבילי, היה זה רק עניין של זמן עד שידרדרו היחסים. ביני לבין החברים וגם ביני לבין נ'. פתאום התחלתי להחביא אותו מפניהם, שיפסיקו לתקוף אותו מאחורי גבו, שיפסיקו ללחשש עלינו בלי ידיעתנו וגם עליו כעסתי. חיפשתי סיבות להתרגז עליהן. כל כך הכניסו לי לראש שלא נועדנו זה לזו שהייתי משוכנעת שיש דברים בגו, שאולי אני לא רואה אותם והם אוטוטו יצופו על פני השטח.
כשרבנו וסיפרתי לחברים, הם מיד אמרו "אמרנו לך". בלי בושה, בלי לבדוק מה קרה ואיך אפשר להתעלות על המשבר. פשוט המשיכו הלאה ואמרו לי להמשיך הלאה, בלי להתעכב על מה שלא מסתדר. אבל אני לא כמו החברים, לא מוותרת בקלות ואני ונ' עבדנו קשה על דברים וחיפשנו דרכים לפיתרון והפקנו את המיטב מכל מריבה. אמא שלי ואבא שלי לא השתכנעו. אם יש לכם בעיות אז הן רק יחמירו בהמשך, ההתחלה הכי קלה, אמרה אמי ואבי הנהן בהסכמה.
לא היה לי גיבוי מאף צד והתחלתי לחפש אותו בפורומים. משוטטת ומשתפת אנשים זרים, שלא מכירים את נ' ולא מכירים אותי ואין להם דעה קדומה או מגובשת על מה מתאים ומה לא מתאים. שם מצאתי את התמיכה המבוקשת, את הפרשנות האובייקטיבית ומשם שאבתי את הכוחות להמשיך עם התחושות בטן שלי. אם יש מישהו שלמדתי לסמוך עליו זה אני ורק אני. כמו שאני לא יודעת מה טוב לאחרים ולא מביעה דעה רק כדי לצאת צודקת, ככה אני לא רוצה שאחרים יתערבו לי בחיים ויגידו לי מה נכון עבורי ומה לא נכון עבורי.
אז נכון, בסופו של דבר אני ונ' נפרדנו וזה נבע מאינספור סיבות ואולי גם מהלחצים הסביבתיים שחלחלו לתוכנו וסדקו במרוצת הזמן את הקירות הקשיחים. מאז אני לא משתפת את החברים וגם לא את ההורים. בסוד אני זורמת עם מערכות יחסים ורק כשאני מוכנה, כשאני יודעת שזה הכי נכון ומתאים לי בעולם, אני חושפת והודפת כל ביקורת. לא מוכנה לתת להם שוב לחבל בביטחון הזוגי שלי.

 





אתר הכרויות החצי השני   /   אודות החצי השני   /   שאלות ותשובות   /   האני מאמין שלנו   /   שירות לקוחות   /   להרשמה חינם  /  מגזין הכרויות ודייטים  /  תקנון


0