הוא זרק אותי לפני החג
הורידו את אפליקצית החצי השני
כשמישהו אומר לך דבר כזה כשאתם סתם יושבים ונהנים מול הטלוויזיה בערב שגרתי וסתמי שכולו נחת, את קודם כל חושבת שהוא צוחק. כי שיחות כאלה עושים ברשמיות, בבית קפה, כשהמזוודות שלו כבר ארוזות בפתח הדלת ויש נשיקה אלגנטית שמבשרת על כך שיש הרבה כאב מעורב בפרידה הזאת. אבל הוא בחר את הדרך הקז'ואל שכל כך אופיינית לו, הכל אצלו ליד ולא בתוך העניינים, להגיד לי שלום ולא להתראות. הוא כנראה חשב, למה שאהרוס לה את השגרה, אני פשוט אפרד ממנה כדרך אגב ואולי ככה היא תהיה פחות עצובה.
זה לא עבד בכלל. הדמעות נשרו ממני בלי הפסקה, הרטיבו לי את הבגדים ואחר כך את המיטה שכעת נותרה שוממה, הסדינים והציפית ואחר כך באמבטיה, התערבבו בבועות הקצף וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך לכל הרוחות אשרוד עוד ליל סדר משפחתי לבד.
הייתי כבר בסיטואציות כאלה, של פרידה, עצובה יותר או עצובה פחות, לכל פרידה יש את הסימפטומים שלה, האכילות של גלידה עד שמתפוצצים, הקושי לחזור הביתה ולגלות שהוא עם מישהי אחרת, החיפושים בעקבות מישהו חדש שהם כמו הרפתקה אבל עד שלא נקבע דייט, את במתח ממנה. כשחיפשתי בחור כיוונתי לליל הסדר. משהו בחגים ובאירועים המשפחתיים ההמונים של המשפחה הענקית שלי גרם לי לחוסר נוחות בסיסי, הייתי היחידה שבאה כבר מספר שנים בגפה, יושבת הכי קרוב לקיר שאפשר, מנסה שיתעלמו מנוכחותי אך לא עומדת במשימה. כל דודה בתורה טרחה להגיד לי שיש לה מישהו נהדר בשבילי או לקטר באוזניי כמה בחורות בימינו בררניות והדור של היום מקולקל ושקוע רק בעצמו. כאילו אני נושאת על גבי את אשמתו של דור שלם ולא רק את האשמה הפרטית שלי.
לבד? לא, זה לא בסדר
נדרתי לעצמי שאני לא חוזרת על התענוג הזה יותר לעולם. לא מוכנה לתפוס את עצמי שוב בסיטואציה המרה בה אני מותקפת על ידי כל העולם רק בגלל שאני רווקה. זה לא שבחרתי להיות סינגולארית כמו שיש אנשים שמכריזים על כך בפה מלא, שלא מוכנים להתפשר ומעדיפים את הלבד שלהם, אני כן רוצה זוגיות ומנסה להשיג זוגיות וכבר היתה לי זוגיות והיא נגמרה בטיימינג הכי גרוע שהיה יכול להיות: שבוע לפני ליל הסדר. אני שבורת לב, ממנו, ממני, מזה שלא הצלחתי להתמיד, שאולי יש בי משהו שמונע מבעדי להתפתח לזוגיות יציבה ואולי אני לא מספיק טובה בשבילו או משעממת מדי או לא מספיק אוהבת או נאהבת. כל רגשות האשמה מציפים אותי וגורמים לי לכעס אדיר, כמעט בא לי להזמין זוג כרטיסים לתאילנד ולעוף מליל הסדר. רק לשמוע את אמא שלי נאנחת שוב בעצבות ושואלת את התקרה מה יהיה עם הבת הזאת, שמישהו כבר ימצא לה חבר, עושה אותי עצבנית. אבל זה המצב, אני אקח את עצמי לליל הסדר ואחרי שהכל ייגמר, אחרי שנקרא את ההגדה ונשיר ונאכל ונאביס את עצמנו בלי סוף את כל המנות שאמא שלי מכינה, הדבר הראשון שאני הולכת לעשות זה לרוץ למחשב לאתר ולחפש לי מישהו, בטח יש עוד כמוני שמחפשים אהבה בליל הסדר.
0