אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה
הורידו את אפליקצית החצי השני
מאת: ערן
ככל שיום כיפור מתקרב, כך יותר כואב לי הלב. החברה שלי לא מפסיקה לעשות לי חשבון נפש. היא סופרת את כל החברים בהם פגעתי השנה, את כל התירוצים שנתתי, את הדברים שהבטחתי ולא קיימתי. הרשימה כל כך ארוכה והיא מפצירה בי לבקש סליחה מכל אחד מהם.
יש לי עניינים לא פתורים עם הרבה אנשים, אבל אני חושבת שיותר מכל, היא מחכה שאבקש ממנה סליחה. עברנו כברת דרך ביחד, הרבה מורדות, יותר מאשר עליות, היא רדפה אחרי כל כך הרבה זמן ואולי עכשיו היא מצטערת.
כשנפגשנו הייתי סוג של רווק תל אביבי מטופש, רדפתי אחרי בחורות קשות להשגה ושמרתי על אדישות כלפי מי שרצתה. היה בי סוג של זעם שלא הצלחתי לפרוק, אולי על אבא שעזב בגיל צעיר, אולי על הנשירה שלי מלימודים, על החיפוש העצמי בהודו שלא הניב תוצאות, על כך שלא הבנתי לאן אני הולך. היא התחילה בתור ידידה כשברמנתי. היתה יושבת על הבר, מספרת לי על הדייטים להם היא מחכה, כאילו מתייעצת איתי אבל ידעתי שהיא מזמינה עוד ועוד קוקטייל תוך כדי פלירטוט נמרץ. הייתי רע אליה. אהבתי להקניט אותה, להתעלם, לעשות לה דווקא עם כל בחורה שפסעה פנימה לבר יצרתי קשר עין ושאלתי לדעתה. מפגין כלפיה חוסר אכפתיות שמילא אותי התרגשות. אהבתי את המשחק הזה, להרגיז אותה ושנאת את עצמי אחרי כל ערב כזה של "התעללות".
התנהגתי כמו אדיוט
במרוצת הזמן השתניתי. מצאתי כיוון, מצאתי את עצמי, גיליתי אושר בחיים. יום אחד, אחרי חודשים ארוכים, היא חזרה לבר. מסתבר שהיה לה קשר רומנטי והיא חזרה שבורת לב. הזמנתי לה קוקטייל אהוב על חשבון הבית וביקשתי לשמוע את כל הסיפור. כעסתי על הבחור שלא הכרתי, שהעז לבגוד בה ולזנוח אותה לאנחות ופתאום הבנתי כמה חמלה ותשוקה יש בי כלפי האישה הזאת שרצתה זמן ארוך. התחלתי לחזר אחריה, וזה עבד, היא התענגה על הרגע, אבל נראה שלא נטרה טינה. מעולם לא הזכירה לי איזה טמבל הייתי כשרק הכרנו, אבל כנראה שהמשקעים חלחלו פנימה.
היום היא כבר בטוחה בקשר בינינו אבל אוכלת אותה העובדה שמעולם לא ביקשתי ממנה סליחה. אף פעם לא אמרתי לה כמה אני מצטערת שהייתי אכזר כלפיה, שלא פירגנתי, שהתנהגתי כמו אידיוט. מדי פעם זה היה צף ועולה כסוג של בדיחה, היא אמרה דברים כמו תאר לעצמך שלא הייתי חוזרת, אף פעם לא חשבתי שיהיה לנו סיכוי ביחד או איך התנהגת אלי פעם כמו לכלוכית והיום אתה מתנהג אלי כמו נסיכה.
אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה
הבעיה היא שהיה לי קשה, להגיד לה סליחה. העדפתי לדחוס עמוק את ההיסטוריה העגומה שלנו. העדפתי לספר לאנשים שהכרנו בבר ושבהתחלה לא התרשמנו זה מזו ורק בהמשך קרה מה שקרה וגילינו זה את זו. אבל לה זה היה חשוב, הסליחה שלי, זה בער לה בבטן, ולקראת יום כיפור היא הציבה לה כמטרה לגרום לי לכפר על עוונותיי, להצטער, פגעתי בהרבה אנשים, את זה היא יודעת אבל הכי חשוב היה לה להדגיש שפגעתי בה ויש דברים שאי אפשר לשכוח ואי אפשר לסלוח עד שלא מבקשים סליחה כנה ואמיתית, כזו שבאה מכל הלב.
אז את יודעת מה, אמרתי לה איזה בוקר, אני מצטער ואני אצטער כל חיי על איך שהכרנו, אבל אני לא אצטער על דבר אחד, על זה שהכרתי אותך. היא בקושי התעוררה אבל כשהיא שמעה את המילים שלי ראיתי שהיא זורחת וכל הרשימות שלה על אנשים בהם פגעתי הושלכו לפח. אני אתנצל גם בפניהם, אבל את הסליחה הכי חשובה כבר אמרתי.
יש לי עניינים לא פתורים עם הרבה אנשים, אבל אני חושבת שיותר מכל, היא מחכה שאבקש ממנה סליחה. עברנו כברת דרך ביחד, הרבה מורדות, יותר מאשר עליות, היא רדפה אחרי כל כך הרבה זמן ואולי עכשיו היא מצטערת.
כשנפגשנו הייתי סוג של רווק תל אביבי מטופש, רדפתי אחרי בחורות קשות להשגה ושמרתי על אדישות כלפי מי שרצתה. היה בי סוג של זעם שלא הצלחתי לפרוק, אולי על אבא שעזב בגיל צעיר, אולי על הנשירה שלי מלימודים, על החיפוש העצמי בהודו שלא הניב תוצאות, על כך שלא הבנתי לאן אני הולך. היא התחילה בתור ידידה כשברמנתי. היתה יושבת על הבר, מספרת לי על הדייטים להם היא מחכה, כאילו מתייעצת איתי אבל ידעתי שהיא מזמינה עוד ועוד קוקטייל תוך כדי פלירטוט נמרץ. הייתי רע אליה. אהבתי להקניט אותה, להתעלם, לעשות לה דווקא עם כל בחורה שפסעה פנימה לבר יצרתי קשר עין ושאלתי לדעתה. מפגין כלפיה חוסר אכפתיות שמילא אותי התרגשות. אהבתי את המשחק הזה, להרגיז אותה ושנאת את עצמי אחרי כל ערב כזה של "התעללות".
התנהגתי כמו אדיוט
במרוצת הזמן השתניתי. מצאתי כיוון, מצאתי את עצמי, גיליתי אושר בחיים. יום אחד, אחרי חודשים ארוכים, היא חזרה לבר. מסתבר שהיה לה קשר רומנטי והיא חזרה שבורת לב. הזמנתי לה קוקטייל אהוב על חשבון הבית וביקשתי לשמוע את כל הסיפור. כעסתי על הבחור שלא הכרתי, שהעז לבגוד בה ולזנוח אותה לאנחות ופתאום הבנתי כמה חמלה ותשוקה יש בי כלפי האישה הזאת שרצתה זמן ארוך. התחלתי לחזר אחריה, וזה עבד, היא התענגה על הרגע, אבל נראה שלא נטרה טינה. מעולם לא הזכירה לי איזה טמבל הייתי כשרק הכרנו, אבל כנראה שהמשקעים חלחלו פנימה.
היום היא כבר בטוחה בקשר בינינו אבל אוכלת אותה העובדה שמעולם לא ביקשתי ממנה סליחה. אף פעם לא אמרתי לה כמה אני מצטערת שהייתי אכזר כלפיה, שלא פירגנתי, שהתנהגתי כמו אידיוט. מדי פעם זה היה צף ועולה כסוג של בדיחה, היא אמרה דברים כמו תאר לעצמך שלא הייתי חוזרת, אף פעם לא חשבתי שיהיה לנו סיכוי ביחד או איך התנהגת אלי פעם כמו לכלוכית והיום אתה מתנהג אלי כמו נסיכה.
אף פעם לא מאוחר מדי לבקש סליחה
הבעיה היא שהיה לי קשה, להגיד לה סליחה. העדפתי לדחוס עמוק את ההיסטוריה העגומה שלנו. העדפתי לספר לאנשים שהכרנו בבר ושבהתחלה לא התרשמנו זה מזו ורק בהמשך קרה מה שקרה וגילינו זה את זו. אבל לה זה היה חשוב, הסליחה שלי, זה בער לה בבטן, ולקראת יום כיפור היא הציבה לה כמטרה לגרום לי לכפר על עוונותיי, להצטער, פגעתי בהרבה אנשים, את זה היא יודעת אבל הכי חשוב היה לה להדגיש שפגעתי בה ויש דברים שאי אפשר לשכוח ואי אפשר לסלוח עד שלא מבקשים סליחה כנה ואמיתית, כזו שבאה מכל הלב.
אז את יודעת מה, אמרתי לה איזה בוקר, אני מצטער ואני אצטער כל חיי על איך שהכרנו, אבל אני לא אצטער על דבר אחד, על זה שהכרתי אותך. היא בקושי התעוררה אבל כשהיא שמעה את המילים שלי ראיתי שהיא זורחת וכל הרשימות שלה על אנשים בהם פגעתי הושלכו לפח. אני אתנצל גם בפניהם, אבל את הסליחה הכי חשובה כבר אמרתי.
0