צריך לדעת מתי לתת ספייס

אחד מהסודות הגדולים של עולם החיזור הוא היכולת לנווט בצורה חכמה בין הצרכים שלה לצרכים שלך. לפעמים אני מודה, מתחשק לי לקפוץ אליה, להישאר ללילה אבל אני יודע שזה מוקדם מדי או שעכשיו בילינו יחד שבוע אינטנסיבי והיא חייבת קצת זמן לעצמה.

אני מרגיש את זה בקול שלה כשאני מתקשר או כשאני מתלבט אם לחייג או לא, אני יודע שלא כדאי לי, שבמקום להגיד כן, היא תמלמל ולמרות שידעתי לא להציע, אני איעלב עד עמקי נשמתי.
זה האיזון ביחסים שקשה להגיע אליו, במיוחד בהתחלה, כששנינו כל כך משתוקקים אחד לשני. אבל כל אחד עדיין חייב את החיים שלו, כי הם המשיכו למרות שהאהבה נכנסה  אליהם במפתיע.
יום אחד הגעתי אליה בהפתעה, בחיי שחשבתי שהיא תשמח. הבאתי לנו עלי גפן איכותיים ויין וזיתים מטוסקנה והמון גבינות בסלסלה שעלתה לי הון תועפות באיזו מעדנייה פלצנית. חיכיתי ליד הבית שלה שתגיע, וכשהיא הגיעה היא כל כך כעסה לראות אותי בלי שהודעתי לה מראש, על כך שחיבלתי לה את כל התוכניות של אותו ערב, במקום לשמוח על המחווה היא הכניסה אותי בכעס.
כמובן שזה הרס לי את התיאבון והשארתי אותה שם עם המטעמים היקרים, אף דליקטס לא היה מפצה על עוגמת הנפש הגדולה. בחור שמחכה ליד הבניין שלך בשיא החום עם אוכל רק כדי להפתיע אותך.

למחרת היא התקשרה והודתה שהיא היתה ביצ'ית ושהיא מתנצלת, אבל אחר כך הבנתי מאיפה זה בא, היא היתה עוד בשלב שהיא לא ציפתה שהיחסים שלנו ייכנסו כל כך מהר לכזה סחרור. היא רצתה לקחת דברים לאט ואני לא ממש הצלחתי לעמוד בתשוקה שלי להוביל את הקשר למחוזות חדשים. מעולם לא הרגשתי ככה עם מישהי והתחושה הזאת, ההתרגשות וההתלהבות המדבקת, עשתה אותי נלהב מאין כמוני. לא הצלחתי להתאפק, רציתי בה בכל מאודי.
סלחתי לה, כמובן וגם למדתי לשלוט באימפולסיביות שלי, לקחת דברים יותר באיזי ולמתן את עצמי. להבא, כשרציתי לקפוץ, התקשרתי, וגם היא  התקשרה ואחר כך זה נעשה טבעי שבאים אחד לשני עם הודעה מראש. מתישהו גם התחלנו פשוט לבוא וגם זה היה טבעי, משהו באבולוציה של הקשר הרגיש מתאים ובטיימינג הנכון.
הייתי צריך לתת לה זמן וגם לעצמי, גם אני מכיר איך זה מיחסים קודמים שמישהי התאהבה בי קשות ולא הפסיקה להתקשר ולחזר ולשאול מתי מתראים, גם אם התראינו עוד באותו בוקר. ההתלהבות שלה הרחיקה אותי וגם הפחידה אותי, לא ידעתי אם אני מוכן לאהוב מישהי ולהיות עם מישהי כל כך הרבה. עד שפגשתי את רותם הייתי רגיל ליחסים במינון נמוך, החיים שלי ממשיכים בלי מפריע ומעת לעת יש אהבה וסרטים ביחד ומישהי לצאת אתה לבלות, אבל הכל היה בעוצמות קטנות. פתאום באה מישהי שאני רוצה עד עמקי נשמתי ומוכן להקריב למענה כל זמן פנוי אחר  שיש לי, לא מעניינים אותי החברים ולא המשפחה, אני רק רוצה לראות אותה שוב ושוב. מצאתי  את עצמי בצד השני של המתרס, אחרי שהייתי  המחוזר הפך למחזר העקשן.

למרבה השמחה, מהר מאוד למדתי לשלוט בעצמי ולנטרל את הפולסים, עקבתי אחרי הקצב שלה והתאמתי את עצמי אליה, לאורח חייה, לסגנון ולתכונות שלה שכה אהבתי. ידעתי מתי היא רוצה שאלך ומתי שאשוב ומתי שנשב ביחד ומתי בא לה להיות לבד. אולי זה יחסים, לדעת לתת ספייס כשצריך ולהחזיק מעמד ביחד.