לא בוכה על חלב שנשפך

לפני כמה זמן יצאתי עם חברים לפאב, היה ליגה, נשפכו משקאות, ישבנו והרצנו דחקות. לילה של חבר'ה. פתאום משום מקום הופיעה שם בחורה, היא היתה מוכרת לי אבל כשאני קצת שיכור, קשה לי לזהות ישר. רק כעבור כמה שניות התאפסתי על עצמי וקלטתי: זו אחת האקסיות שלי. שלוש לפני האחרונה. היא עמדה שם והביטה בי כואבת, כאילו כואב לה הלב עלי, שאני עוד משתטה עם החבר'ה והיא כבר מסודרת. ראיתי את הטבעת על אצבעה מרחוק.
אוי עדי, מה שלומך? היא החלה ישר בסיפורים של מה עבר עליה מבלי שבכלל שאלתי. כעבור רבע שעה בה החבר'ה עזבו אותנו נסו על נפשם (מבין אותם, רציתי להצטרף אבל המעמד חייב להישאר במקום), היא אמרה: אתה יודע, לא סלחתי לך על הערב ההוא שיצאת מהמסעדה עצבני ומאז לא דברת איתי.
אז ככה זה נגמר בינינו, נזכרתי פתאום ונעשה לי רע, היא לא באה לי בטוב הלילה. דווקא הלילה רציתי לשכוח ולא לחשוב על העבר, יש לי מספיק נקיפות מצפון בימים אחרים. אבל היא לא זנחה את הנושא, כאילו בחרה להעמיד אותי לדין בכח.
היא מבחינה רצתה לסגור עניין ולהמשיך חלק ונקי הלאה, ואילו אני העדפתי להשאיר דברים כפי שהם בלי לרדת לעומק של הדברים. אני מבין שעשיתי טעות, עשיתי שפע של טעויות בחיים.
אז ככה הסתיים הערב, כשהיא מנסה לחלץ ממני סליחה גדולה, רצתה לראות אותי אומר לה את זה בעיניים בורקות ולמזלי, הייתי שיכור אז הסליחה באה בקלות. למעשה, רציתי שהיא פשוט תסתלק ותצא מהחיים שלי לעד.

אוהבות לריב בכוח
יש הרבה בחורים, חברים שלי, שאחרי כל פרידה או בתוך משבר זוגי, חייבים להתמרמר על מה שהיה, למה הם אמרו מה שהם אמרו, למה היא בכלל ענתה להם, חבל שהם נגררו לוויכוח. אני לא כזה. אין לי שום תועלת או קטרזיס מלפרוט דברים לפרטים, להמשיך להתעצבן גם אחרי שחלפה המריבה. אני עובר הלאה חד וחלק, במהירות ובלי להשאיר עקבות. בנות רבות ניסו לגרור אותי לתוך מערבולת של סערת רגשות, העמדתי פני אדיש, הרי הנזק כבר נעשה, המשקע חדר עמוק ללב, חלחל פנימה, יש מצב שהיא לא תבטח בי שוב או בפעם הבאה אני אתהה אם לספר לה משהו אחרי איך שהיא הגיבה, אז למה להמשיך לדון בזה או לפנטז שדברים יהיו אחרת.
החלב כבר נשפך, הרצפה נרטבה, אולי אפילו יישאר כתם ספוג בשטיח לעד, שלא נצליח לנקות, אז למה צריך להמשיך להילחם? כשאני רב, אני לא רב רק כדי לצאת צודק או להתווכח, תכונה של הרבה נשים שהיו בחיי, אני אומר מה שיש לי, מקשיב לצד השני ובוחר אם לסגת או להישאר בעמדתי. ובכל מקרה, אני פתוח לשנות את דעתי. אני לא רוצה להיות זה שאומר את המילה האחרונה, אני רוצה פשוט להישמע. הבעיה היא שלריב עם בחורות זה להיות צופה מהצד, הבחורה עונה לעצמה, שואלת ועונה במקומי ולא נותנת לי בכלל צ'אנס להתבטא ואם אני פוצה פה, היא מיד מתקיפה וזועמת שאני בכלל מעז.
אתם מבינים, אחרי שהחלב נשפך, שהריב החל, עדיף להיכנס לכוננות ספיגה, לשים מטלית עדינה על הכתם ולהבליג במקום להתבוסס בשלולית.
באותו הלילה בו האקסית הופיעה ושפכה עלי את החלב בכל הכוח, הרגשתי מושפל, שפוך, עייף ומלוכלך. היא פשוט גרמה לי להרגיש רע וזו כנראה היתה כוונתה אבל ידעתי שלמחרת אקום בבוקר וזה ייעלם, כי אני יודע לשים דברים בצד, ללמוד מטעויות ולזכות את עצמי כי לפעמים צריך גם לדעת לסלוח לעצמך ולא רק לאחרים.