כל בחורה שנזרקה פעם אחת או יותר יודעת שזה יכול לקרות פעמיים. זה מה שעבר לי בראש שחיכיתי ליונתן בבית קפה, הבחור מאתר הכרויות, יש לו כרטיס ממגנט, פילוסופי מתוחכם מסקרן ובלורית מהממת. רק שלא יעשה פרצוף שהוא יראה אותי, רק שלא יחתוך באמצע, רק שיתן לי להתאהב בו, אני מתפללת בפנים. פעם הייתי מלכה, לא היתה לי בעיה עם בחורים, אבל כל זה שייך לתקופה שהייתי עם גבי, כשיש לך מישהו את מרגישה שכולם רוצים אותך כי יש לך תמיד למי לחזור אם הם לא ירצו אבל עכשיו אני פתאום חשה לבד, ולא מוגנת. יונתן הו יונתן רק שלא יבשור לי את הלב ותוך כדי שאני בפאניקה מתקרב אלי יונתן. לא יאומן שהבחור עוד לא תפוס, מבחוץ יש לו אריזה מושלמת עכשיו אני רק צריכה לגלות איך הוא מבפנים – אגוז קשה לפיצוח או גלידת וניל רכה? עזבו אתכם מדימויים, לחצנו ידיים, זה היה מוזר והיד שלו קצת הזיעה. אז איך פנויה הוא שואל וזה בדוק מה שאני רציתי לשאול אותו. תודו, לא משפט ההתחלה האולטימטיבי אבל כרגע לא אכפת לי, אני טובעת בעיניים המקסימות שלו ושוכחת שבכלל אהבתי אי פעם את גבי. תקראו לזה אהבה עיוורת ממבט ראשון, נראה לי שאני מרוצה מהכל העניין הזה של לצאת מחדש. הדייט היה אחלה, אומנם היו כמה שתיקות והוא החמיא לי יותר מדי, לא שבחורה מתלוננת על מחמאות, אבל לא הייתי בטוחה אם זה כי לא היה לו מה להגיד או כי הוא באמת התלהב. הוא סיפר לי שהיו לו כמה דייטים ממש גרועים עם בחורות או לא הכי אינטליגנטיות או כאלה שלא היו הטיפוס שלו אז אולי אני יחסית הייתי מציאה. קבענו לדבר מחר.

הרווקה המחוזרת שלכם

אני לא טיפוס של פאבים. תנו לי בית קפה וסרט ואני מבסוט, אבל מה לעשות, בחיים אתה מוצא את עצמך בכל מני סיטואציות הזויות כמו למשל, בבר תל אביבי ביום חמישי בלילה עם חבורה של חננות, כל אחד יותר חסר ביטחון מהשני, מתבקש לגשת לבחורה ולהשיג ממנה מספר טלפון. עכשיו שתבינו, בחיים לא יצא לי להתחיל עם בחורה, בטח שלא מיוזמתי. היו כמה חברים נשמות טובות שניסו לשדך לי את החברות של החברות שלהם והזמינו אותי ואת המיועדת לדייט מתוכנן בלי להגיד לשנינו וגם אז לא ידעתי מה לעשות עם עצמי וגם הבחורה לא נראתה נלהבת, למעשה, היא נעצה עיניים זועמות בחברה שלה שהפקירה אותי ככה עם איזה חנון משעמם. בקיצור, זו היתה הפעם הראשונה שעמדתי בפאב ופסעתי בצעדים מפוחדים לעבר בחורה. היא היתה ג'ינג'ית חמודה שישבה עם חברה שלה על הבר ושתיהן שתו קוקטייל בגוון ירקרק ופטפטו בקולניות. ממש לא הסגנון שלי, אבל המדריך הגריל אותה מהקהל ושיגר אותי לנסות. מקסימום פאדיחה, אתה הולך משם ומוחק את המקרה המביך הזה מהזיכרון לנצח, אמרתי לעצמי.

אז תנו לי לחסוך מכם את ההמשך כי זה היה פשוט מבאס, הג'ינג'ית לא שמעה כלום, המוזיקה היתה חזקה והיא כל רגע שאלה אותי מה? מה אתה אומר? החברה שלה ענתה במקומי ואמרה לה - הוא מתחיל אתך לא הבנת? שתיהן הביטו בי בתימהון, כאילו איך מישהו כמוני בכלל שובר את הדיסטנס הזה והיא ישר אמרה לא מעוניינת בטון נחרץ והפנתה ממני מבטה. הבעיה היתה שמילא, קבלתי דחייה, עמדתי בזה כמו גדול, אומנם לא ממש השתמשתי במיומנויות שלמדנו ביום הראשון של הקורס, לא יצרתי קשר עין, לא חייכתי ולא אמרתי שום דבר שנון, פשוט עמדתי שם כמו גולם, אבל עשיתי את שלי ועכשיו אפשר לעוף מכאן. הבעיה היא שבאתי להסתלק ומי עומד מולי? בחור גבוה שחוסם לי את המעבר. מה אתה חושב שאתה עושה עם החברה שלי? הוא שם לי יד על הכתף. למזלי, הוא היה במצב רוח שיכור ומבודח. מה גם שלא נראה לי שהוא חש איום רציני, בכל זאת, אני חצי ממנו בגובה, לא רואה כמעט כלום בלי משקפיים ויש לי מבט מבוהל. אבל מבחינתו זו היתה אנקדוטה אז הוא המשיך להציק לי שאל מי אני, בן כמה אני, מה אני עושה כאן, כאילו זו חקירה משטרתית. אחרי שתי דקות שעממתי אותו והוא נתן לי ללכת בחזרה לחבורת החנונים שאמרה לי שהייתי מעולה וכל הכבוד. מבחינתם זה השג רציני שבכלל פניתי לג'ינג'ית הזאת, אבל הביטחון שלי מרוסק, לא הצלחתי עדיין לסגל לעצמי כישורים של כובש, אני מרגיש יותר עילג מתמיד ואם המצב לא ישתפר בקרוב לא ברור איך אוכל לנהל חיי אהבה מצליחים.

מקווה להשתפר בקרוב…

זוגי וונאבי