כמה זמן לא כתבתי כאן, היה לי בלק אאוט כזה. גם לכם יש את התחושה הזו – מרגישים כל כך הרבה בפנים, בבטן, בלב, הראש כבר כואב וקודח ממחשבות, אבל כלום לא יוצא מהפה או אל הכתב?
בזמן האחרון עשיתי הרבה חושבים, לקחתי את עצמי לחופש ארוך, החלטתי שאני נוסעת לעבוד בקטיף בצפון! כן, כן, מה שקראתם. הרגשתי צורך עז לעבור מיונתן הלאה ומצאתי את עצמי מגשימה סוג של חלום ילדות, מגורים בקיבוץ. בהתחלה זה נבע ממניעים אנוכיים, אני מודה, חשבתי לתומי שאולי אמצא לי איזה קיבוצניק מסוקס עם שרירים וראייה ציונית, מהסוג שמייבש ביצות ויפריח את השממה שנוצרה בחיי האהבה שלי, אבל איך שהגעתי לצפון התמכרתי לשקט ולפסטורליה, לאווירה הרגועה, לבתים הלבנים עם גגות רעפים אדומים ולאט לאט התרגלתי גם לריח של הרפת. עבדתי ועבדתי ואז החלטתי שאני מתחברת מרחוק לאתר, שאני אבדוק אילו רווקים פוטנציאליים מחכים לי בצפון, הרי מהמרכז כבר הספקתי להכיר כמה ואפילו להתלהב ולהתאהב. ככה הגעתי לד', בוגר תואר שחזר למושב לעזור להורים שלו בעסק החקלאי שלהם. דיברנו, אני הסברתי לו כבר על ההתחלה שאני עירונית ושלא יצפה לצופיפניקית חרוצה יותר מדי וקבענו פגישה. עכשיו, שתבינו, בצפון לנסוע לדייט זה מרחקים ארוכים, לא כמו במרכז, קובעים באמצע ויש שפע של בתי קפה ומסעדות ופאבים. שם חיי הלילה שוקקים אך מאתגרים יותר והנסיעה לדייט ארוכה יותר. אבל לא נורא, מה שמגניב זה שכשעוברים למקום אחר מרגישים משוחררים יותר ולא דואגים כל הזמן שמישהו שמכירים יהיה שם בטעות.

כדי לקצר סיפור ארוך תנו לי רק להגיד שהיתה כימיה, שזרמנו, שהיה נ-ה-ד-ר. הוא הבטיח לי דייט שני וזו חברים, היתה הפעם הראשונה ששאלתי מישהו אם הוא רוצה בי. אבל אמרתי לעצמי יאללה, נמאס לי מאשליות ותעתועים וממילים תלושות באוויר. ככה סיימנו ערב נפלא ואני שיכורה מאושר.

 

תחכו לעדכונים לוהטים ממני