לכל אחד יש פאקים. לי למשל יש בהונות עקומות ואני נוחרת חזק, כן, גם בחורות נוחרות אל תכחישו ואני לא יודעת לשרוק ולא לעמוד על הראש. לא שאלה דברים שמפריעים לי ביומיום, אולי קצת הנחירות עם בני זוג, זה מבהיל את כולם כי אני בחורה סופר עדינה שמנסרת חזק אבל תמיד כשאני פוגשת מישהו חדש, על אחת כמה וכמה פרטנר חדש, לא שהיו כאלה חוץ מגבי, אבל עכשיו יש את יונתן, אני מיד מחפשת את הפאקים שלו – אין אנשים מושלמים וגם אם כלפי חוץ ברגע הראשון זה נראה שהם כאלה, הרי שלאט לאט מתגלים כל הפאקים והבעיות והתסביכים והאופי הבעייתי. יונתן מתעצבן עלי, הוא מדבר איתי בטלפון ואני עושה לו חקירות שלא היו מביישות את השב"כ, רוצה לנפץ לו בכח את המושלמות הזו של האביר על הסוס הלבן (יותר נכון בסובארו) שבא לגאול אותי מגבי. רגע, אבל למה נפרדת מהחברה הקודמת שלך? ובטח זרקת הרבה בחורות? אתה שותה הרבה אלכוהול? עשית הרבה תאונות? כמה קיבלת בפסיכומטרי? יש לי בעיה, כשמשהו טוב קורה לי בחיים אני לא מאמינה למזלי הטוב ומרוב חשדנות יש לי נטייה להרס עצמי. אני ויונתן מתחבקים אז אני מתרחקת, אני פוחדת שזה מהר מדי, אני פוחדת שהוא יחשוב שאני נואשת לתשומת לב או שהוא עוד לא מוכן לכל הקיבה הזו. אבל במקרה של יונתן, זה הכל בא ממנו, הלהט, ההשתוקקות, העובדה שהוא מתקשר ורודף אחרי. אולי הוא אובססיבי מדי? אני מתחילה כבר לדאוג אבל אז אומרת לעצמי, יאללה תהני כל עוד את יכולה, אין לדעת מתי תגלי את הפאק האמיתי שלו ואולי בעצם הפאק הוא רק שלי, שאני לא מתאהבת בקלות?