הסתכלתי עליה שוב ושוב. אותם תווי פנים אבל משהו השתנה, היא הפכה מבחורה מכופפת גב, עם משקפיים עבים ושיער אסוף לבחורה שווה, כמו שהחבר'ה אומרים. כבר בלי משקפיים, עמידה זקופה, מחשוף נדב, שיער פרוע מתנופף לכל הצדדים. ממש כמו שראיתי אותה אז באוניברסיטה ולא זיהיתי והייתי צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהיא אותה אחת שישבה איתי ליד הקולר בשיעור התעמלות והתלוננה שהבנות שונאות אותה, שהיא אף פעם לא תצא עם אף אחד חוץ מגבי, שהיא לוזרים, מכוערת, מעפנה. ועכשיו? תראו אותה! הפכה למלכת הכיתה ואני נשארתי אותו גולם, לא הפכתי לפרפר, עדיין גיק מדליק כמו שהיתה קוראת לי כשהיינו שותים את הוודקה שאבא שלה החביא ומשתכרים כמו ששני חנונים עושים כשהם רוצים להרגיש טוב עם עצמם.

היא עזבה לפניי את השכונה או לפחות טרקה את הדלת, אמא שלה אמרה לי כשחזרתי מהיום הראשון בצבא שהיא עסוקה, אחר כך היו לה תירוצים אחרים, עייפה, לא זמינה, יצאה כבר, ובסוף – לא מעוניינת. אף פעם לא הבנתי איך הצבא שינה אותה והרחיק אותה ממני. אני הייתי צריך חברה אבל היא כבר לא רצתה בי, ראתה בי סתם מטרד. בשבילי זה היה רגע מכונן, הרגע בו הבנתי שאני בשוליים, שאני רק שחקן משני, שאני מישהו שלא רוצים בו. זה דפק לי את הביטחון יותר מאשר הבנים שסגרו אותי בשירותים בתחילת כיתה ד'. בתוך תוכי תמיד הייתי מאוהב בה ועכשיו זה הרגע לצאת לאור ולבדוק אולי אחרי כל כך הרבה שנים היא הבינה שמי שעושה לה טוב זה בעצם בחורים נחמדים כמוני. . .

מחזר מהעבר

לא יודעת למה זה תמיד קורה לי : בכל מערכת יחסים שלי משהו חסר, אני פשוט לא מצליחה למצוא את אותו אחד שיפרפר לי בבטן וגם יכבוש את הלב, שיהיה הפרטנר שתמיד רציתי לדבר אתו, שיהיה אותו אחד קסום עליו חלמתי כל חיי.
גם עם צח זה ככה: אני נמשכת אליו בטירוף, אבל השיחה הנהדרת של הלילה הראשון לא חוזרת על עצמה. אנחנו יוצאים מהמיטה מאוהבים ואז שותקים. ואם הוא מדבר, הוא רק מרגיז אותי, הוא תמיד יגיד את המשהו הלא נכון בטיימינג הכי רגיש, למשל כשאני עולה על המשקל או עומדת מול המראה ותופסת לעצמי בצמיג הקטן של הבטן התחתונה, הוא פתאום יגיד "את לא רוצה להתקלח כבר? או עדיף שלא תגעי בעוגה הזאת היא מפוצצת קלוריות".
איפה כאן ההתחשבות, הרומנטיקה או המימד של השיחה הרגישה? אם אני מנסה לדבר אתו באמת, לשאול איך היה לו היום, מה הוא מרגיש, אפילו להעלות דיון פוליטי מרעיש, הוא מיד מתחמק או מתמצת בקצרה ואולי הוא פשוט בן אדם כזה לא של הרבה מילים ואולי גם לו ירד ממני כל כך מהר כמו שהתחיל.
אבל עזבו אתכם מצח, הוא ממילא לא התקשר מזה יומיים, פתאום קיבלתי מהאתר הודעה ממישהו שהיה ידיד ילדות שלי – הייתי המומה. לא התראינו מאז האוניברסיטה, זו היתה פגישה אקראית גם אז, ממש לא יזומה, ואני, שניתקתי קשר בסיום התיכון, לא ידעתי איך לאכול אותו - הוא נשאר חנון אמיתי ואני די פרחתי, נכנסתי סוף סוף לסצנת המקובלים עליה חלמתי כל חיי, זה היה כשאני וגבי היינו עוד לוהטים וחשבתי שהכל יוביל לחתונה אז אמרתי לו שאני אוטוטו מתחתנת ועכשיו הוא קלט אותי מסתובבת באתר, חופשייה.

בהתחלה לא הבנתי מה הוא רוצה, הוא כתב "אני אשמח להיפגש ולבדוק איך התחושה", ואני חשבתי לתומי שזו הצעה אפלטונית, הרי היינו ידידים טובים, אבל משהו במסר שהוא שלח נשמע לי כמו הצעה אמיתית לדייט. האם אני מוכנה להתאהב במישהו שהיה ידיד שלי? ועוד חנון אמיתי . . .?