בבוקר שאחרי הדייט עם יונתן התחילו לי ספקות, אולי לא הייתי משהו, אולי לא מצאתי חן בעיניו והוא החמיא לי רק כדי לרכך את העובדה שהוא עומד לסנן אותי עכשיו? התקשרתי לשתף אבל אף אחת לא היתה זמינה והחלטתי לצאת מהבית כדי לא לחשוב עליו. לא ידעתי אם לשלוח לו מייל או להתקשר וגם אם הייתי מסמסת אני ממש לא יודעת מה לכתוב למישהו שאני בקושי מכירה ולא יודעת מה הוא מרגיש ואם הוא חש כמוני. אחרי מערכת יחסים ארוכה שאתה רגיל לכתוב לפרטנר שלך בשיא החופשיות והכל זורם וטבעי קשה מאוד לחזור לסצינת ההכרויות כשהכל משחקים מתוכננים, אז התחלתי לשחזר בראש מה הוא אמר לי ומה אני אמרתי שזוהי הדרך האולטימטיבית, תגיד מיקה, להיות בסרטים מדייטים ואז פתאום יונתן מתקשר! הייתי למטה עם הכלבה והוא מתקשר. אני עונה, בהיסוס, אבל יונתן נשמע עליז אומר שהיה ממש כיף אתמול ואם בא לי באופן ספונטאני שהוא יקפוץ. מה ככה? כשאני לובשת איזה טרנינג והשיער מרושל? אני מיד עולה להתלבש אבל יונתן מקדים אותי, הוא כנראה היה קרוב. אנחנו יושבים על קפה ולהפתעתי יש לנו הרבה על מה לדבר ואני מתחילה להימשך לבחור. אזה כיף שאני נמשכת אליו. לקראת הסוף קצת ירד לי מגבי, מריח הגוף שלו, מהשיער על הגב, כל הדברים שהדליקו אותי עליו בהתחלה הפכו למה שהורס את המשיכה ואצל יונתן הכל חדש, הריח, הדרך שבה הוא מחייך ומזיז את הראש. קבענו להיפגש שוב הערב אני כבר מחכה, אף אחד לא יאמין לי אם אני אגיד שכמעט על ההתחלה פגשתי מישהו מדהים, אבל עד שאני אדע אם זה באמת מדהים או רק פיקציה אני שומרת את זה לעצמי.

הזורמת

טוב אז היא לא ג'ינג'ית, יש לה בכלל סוג של שטני והמון נמשים שטושטשו כנראה בתמונה על ידי שפכטל רציני של מייק אפ או רוטשו חזק בפוטושופ אבל למי אכפת, גם אני סוג של מרוטש ויזואלית. איך שהיא הגיעה הזמנתי לנו אוכל, לא ידעתי אם זה מתאים שאני שולט בעניינים כי בדרך כלל אני החוליה החלשה, אבל אמרתי לכם שרציתי להיות אני חדש וכאן הכל התחיל להסתבך. דיברתי ודיברתי ולמעשה, אני שנחבא לכלים שבדרך כלל עונה רק כששואלים אותו – לא סתמתי את הפה. בדרך כלל הבחורות הן אלה שמדברות יותר מדי ועכשיו זה היה הפוך. הייתי כל כך לחוץ שפחדתי שאם אני לא אדבר היא תשעמם אבל מה שקרה היה בדיוק ההפך, דיברתי וקצת ירקתי כי זה מה שקורה לי כשאני מדבר הרבה ובאיזשהו שלב ראיתי שהיא עייפה, הבחורה היתה תשושה ובקושי השחילה מילה. אם לא היינו מתקשרים קודם לכן לא בטוח שהייתי יודע עליה משהו. רק כשהתחיל להחשיך, כן זו היתה פגישה של שעת דמדומים, שאלתי אותה משהו על עצמה ואז היא התחילה לספר לי. פתאום הבנתי שהיה לי יותר מעניין לדבר מאשר להקשיב לה, היא לא הטיפוס שלי, קבעתי. אחר כך צביקה יגיד לי: בולשיט, מאיפה אפשר לדעת בדייט ראשון שזה לא זה ומי אתה בכלל שתפסול ג'ינג'יות? היא לא ג'ינג'ית! אמרתי לו היא סתם מנומשת עם גוונים אדמדמים והיא היתה סופר משעממת וגם לא עשיתי רושם טוב. בקיצור עוד דייט שלא הצליח והפעם אני זה שלא הייתי מעוניין. היה בזה סוג של חידוש אבל הבטחתי לעצמי ללמוד מטעויות של מתחילים:

1. דייט הבא אתה מדבר לאט
2. דייט הבא אתה מקשיב
3. דייט הבא אתה מחכה שישאלו אותך לפני שאתה משיב לעצמך

בקיצור, חבר'ה תלמדו להקשיב בדייטים במקום רק לדבר. אם אתם רוצים שמישהו יקשיב לכם אתם צריכים למצוא את זה שתאהבו לשמוע עובר לדייט הבא.

הבחור שלא סותם את הפה

אני לא אוהב איך שאני נראה. אף פעם לא אהבתי, יש לוק של גיק והייתי מאוד שמח ללכת לעונה הבאה של היפה והחנון שאיזה בלונדה/ג'ינג'ית/ברונטית סוערת תהפוך אותי לחתיך הורס וגם תתאהב בי. עכשיו אני עם צביקה חבר שלי בסיבוב קניות לקראת בליינד דייט. זוכרים את הג'ינג'ית? היא כבר התקשרה אלי פעמיים לוודא שאני מגיע הערב. לא בטוח שזה סימן טוב או שהיא פשוט היסטרית לחוצה ובטח יש לה משקעים וטראומות מכל מני מחזרים שביטלו לה ברגע האחרון. בכל מקרה כבר עברנו את כל הרשתות האפשריות לגברים וכל מני מוכרים למיניהם ניסו להלביש אותי בדרך שלא מתאימה לי בכלל, למעשה, מתאימה לי מאוד – חולצות חננות מפוספסות ואילו אני רציתי מהפך. שמישהו יהפוך אותי לדוגמן אמיתי או לפחות ילביש אותי שאני אראה פחות עצמי. מה בכלל לובשים לדייט ראשון? כולם תמיד חושבים שלבחורות יש בעיה שהן מחפשות את השמלה המושלמת שתהיה סקסית אבל לא יותר מדי, שיהיה לה קצת מחשוף אבל שיישאר משהו לדמיון ואף אחד לא מתייחס אלינו הגברים ולתדמית שלנו. טוב בסוף התפשרתי על חולצת פסים, אלא מה ושמתי קצת ג'ל בשיער (ממה שנשאר בין המפרצים, מה לעשות כמו גבר ישראלי מצוי אני מתקרח מהר מדי). עכשיו אני מוכן לבליינד דייט ם הג'ינג'ית, אני עומד מול המראה ומתרגל ביטחון עצמי גבוה. אני רועד קצת ברגליים, אבל אני מקווה שכשהרגע יגיע אני אזכור איך קוראים לי…

אוטוטו יוצא

הבחור בחולצת הפסים

כל בחורה שנזרקה פעם אחת או יותר יודעת שזה יכול לקרות פעמיים. זה מה שעבר לי בראש שחיכיתי ליונתן בבית קפה, הבחור מאתר הכרויות, יש לו כרטיס ממגנט, פילוסופי מתוחכם מסקרן ובלורית מהממת. רק שלא יעשה פרצוף שהוא יראה אותי, רק שלא יחתוך באמצע, רק שיתן לי להתאהב בו, אני מתפללת בפנים. פעם הייתי מלכה, לא היתה לי בעיה עם בחורים, אבל כל זה שייך לתקופה שהייתי עם גבי, כשיש לך מישהו את מרגישה שכולם רוצים אותך כי יש לך תמיד למי לחזור אם הם לא ירצו אבל עכשיו אני פתאום חשה לבד, ולא מוגנת. יונתן הו יונתן רק שלא יבשור לי את הלב ותוך כדי שאני בפאניקה מתקרב אלי יונתן. לא יאומן שהבחור עוד לא תפוס, מבחוץ יש לו אריזה מושלמת עכשיו אני רק צריכה לגלות איך הוא מבפנים – אגוז קשה לפיצוח או גלידת וניל רכה? עזבו אתכם מדימויים, לחצנו ידיים, זה היה מוזר והיד שלו קצת הזיעה. אז איך פנויה הוא שואל וזה בדוק מה שאני רציתי לשאול אותו. תודו, לא משפט ההתחלה האולטימטיבי אבל כרגע לא אכפת לי, אני טובעת בעיניים המקסימות שלו ושוכחת שבכלל אהבתי אי פעם את גבי. תקראו לזה אהבה עיוורת ממבט ראשון, נראה לי שאני מרוצה מהכל העניין הזה של לצאת מחדש. הדייט היה אחלה, אומנם היו כמה שתיקות והוא החמיא לי יותר מדי, לא שבחורה מתלוננת על מחמאות, אבל לא הייתי בטוחה אם זה כי לא היה לו מה להגיד או כי הוא באמת התלהב. הוא סיפר לי שהיו לו כמה דייטים ממש גרועים עם בחורות או לא הכי אינטליגנטיות או כאלה שלא היו הטיפוס שלו אז אולי אני יחסית הייתי מציאה. קבענו לדבר מחר.

הרווקה המחוזרת שלכם