אני שונאת את גבי, שונאת, שונאת, אני שוכבת על המיטה והפנים שלי אדומות, הראש שלי פועם מכל הבכי וההיסטריה ואני קורעת את כל התמונות שלי, מהטיול המשותף בברזיל, מהיום הראשון במכללה, את התמונה שצילמנו שנה שעברה בנשף פורים, אני אוהבת את גבי, אני לא יכולה בלעדיו, אני כבר מתגעגעת אליו, אני לא יכולה לחיות בלעדיו.

הטלפון מצלצל ואני בקושי נושמת, אולי זה גבי, בבקשה שזה גבי, אבל לא, זו רלי, היא מסמסת לי בלי הפסקה ומצלצלת, היא בטח כבר שמעה שגבי זרק אותי, שאני זרקתי אותו כי הוא בגד בי. בטח רלי חושבת שגבי יצא בסדר כי היא מצידה לא עושה ביג דיל מבגידות, היא בעצמה מפלרטטת למרות שהיא חזק עם תום ולמרות שהם כבר גרים יחד. אבל אני לא מוכנה שגבי ירסק אותי, לא מוכנה להיות עם גבר שמאחורי הגב שלי הולך לאחרות.

אני וגבי יחד מהיסודי, הוא היה החבר הראשון שלי ואחר כך נפרדנו ולכל אחד מאיתנו היו חברים, אבל תמיד אהבנו אחד את השני. אמא שלי תמיד אומרת שאני אימצתי את גבי כי היתה לו משפחה דפוקה ואני הייתי היחידה שנתנה לו יציבות, אבל מה זה כאן לשכת הסעד? לבן אדם היו תמיד בעיות, אגרסיות, הוא היה מתפרץ וצועק ולא שאני לא קפריזית, גם לי קופצים הפיוזים לפעמים, אבל גבי לא מצא את עצמו, הוא העתיק ממני הכל.

הלכתי ללמוד צילום, פתאום גם הוא חולם להיות צלם, הלכתי למכללה ללמוד מנהל עסקים, הוא בעקבותיי, לא עוזב אותי לרגע במנוחה ומרוב שהיינו מחוברים באינפוזיה אני התרחקתי ממנו ולא ראיתי איך הוא בוגד בי מול העיניים. כולם ידעו ורק אני יצאתי פאתטית, לא קלטתי שהקשר שלי ושל גבי כבר מזמן נגמר.

עכשיו אני לבד. לגמרי. אני יכולה להרגיש את הלבד הזה בוער לי בעצמות, כי כשגבי היתה אתי תמיד יכולתי להרים לו טלפון להתמרמר, על המבחן בו נכשלתי, על זה שבעבודה הבוסית מכסחת אותי כל פעם שאני עושה טעות קטנה, על זה שהשמנתי ואני מרגישה כמו בהמה וגבי היה תמיד אומר את הדבר הנכון, שאני הנסיכה שלו ושהוא יאהב אותי לתמיד, אבל עכשיו אני כבר לא רוצה אותו ואין סיכוי שהוא ירצה אותי בחזרה כי הוא בעצמו אמר שהוא כבר לא מרגיש אלי כלום, לא אהבה, הוא אפילו לא נמשך אלי וזה לא בגלל שהעליתי במשקל או שאני כבר לא משקיעה בשבילו, זה בגלל שהוא כבר לא מכיר אותי, שהפכתי למישהי פלצנית ושהוא מאחל לי בהצלחה.

אבל איך אני אמצא עוד פעם מישהו שיאהב אותי ככה איך שגבי אהב? אני מתחילה להקליק על כרטיסים באתר, אני מחפשת, אני נורא רוצה להראות לגבי שיש לי חיים אחריו ושהוא והכוסית החדשה שלו יחיו יחד באושר ועושר, הם לא מזיזים לי בכלל. זהו, אני רווקה רשמית ושימו לב כולכם שם בסצינה של ההכרויות הנה אני באה! אם אני רוצה שמישהו יכיר אותי באמת, אותי החייכנית והאופטימית, מישהי שאני בעצמי שכחתי שאני יכולה להיות, אני כבר לא יכולה להרשות לעצמי לבכות. 

האקסית של גבי

"אני ממש עייפה" היא אומרת לי ורואים שהיא כבר רוצה להעיף אותי לכל הרוחות, לגמור את הדייט המעפן הזה וללכת לישון, שגלי השינה ימחקו את הזיכרון העלוב מראשה, כי זה מה שאני בשבילה, ערב מבוזבז.

אם להגיד לכם את האמת, מהרגע שנכנסתי לבית הקפה והיא ראתה אותי היא עיקמה את הפרצוף, קלטו עליה שהיא מאוכזבת מזה שאני עומד שפוף ויש לי משקפיים גדולים ואני חיוור והיא לעומת זאת, מהבנות ששזופות גם בחורף, שמאופרות טיפ טופ, מהסוג שבנים כמוני רק מפנטזים עליהן בלילה בחושך מתחת לשמיכה.

ככה זה שההורים מסדרים לך בליינדייט. אז אני הבן של הבוס של אבא שלה ולא ברור אם אבא שלה פשוט רצה להתחנף לאבא שלי, בכל זאת, מיתון ויש קיצוצים בחברה, או שהוא באמת לא ראה אותי מאז שהייתי בן 8
כך או כך, הגענו לדייט הזה והיה ברור לשנינו שאנחנו מעולמות שונים לגמרי, שהיא מלכת יופי מלידה ואני סתם חנון עם שאיפות ויצרים בלתי ממומשים, שאין לנו מה לחפש ביחד. האמת, היא היתה סופר מנומסת ואפילו נתנה לי ללוות אותה לחניון, אבל שם היא נראתה חסרת סבלנות והתניעה עוד לפני שהספקתי להגיד לה ביי.

חזרתי הביתה מושפל והתפרצתי על אבא שלי. כן, אז מה, אני עוד גר בבית למרות שכבר לפני שנה סיימתי את הלימודים, יש משהו מנחם בזה שאמא שלך מעירה אותך בבוקר אל תוך מקושקשת וסנדוויץ' מפנק. מצד שני, אחי הקטן כבר עבר לגור עם החברה שלו, בלונדינית שווה הורסת, וזה גורם לי להרגיש כישלון טוטאלי, מה אני אגיד לכם, אפילו עוד לא התנשקתי. אני בן 26 ולא התנשקתי אף פעם.

פעם כמעט הגעתי לשם, מישהי שפגשתי בלימודים ביום הסטודנט היתה שיכורה והניחה לי לנשק אותה וגם אז משהו הסתבך לי עם הלשון והיא נעלה את הפה ואני נשארתי עם התשוקה ובלי שאדע לנשק כמו שצריך.

עכשיו נמאס לי, נמאס לי להיות זה שכל החברים שלו כבר מחולקים לזוגות או כובשים בחורות ואני טרם התנשקתי. אני יודע שכולם יודעים את הסוד שלי, זה כבר לא סוד, זו הבדיחה של החבר'ה, אבל רק אני יכול לשנות את המצב ובגלל שבעבודה שלי כמעט כולם גברים אז אין מצב שאני אמצא שם מישהי ובכלל, מעגל החברים שלי הצטמק מאז שסיימנו את האוניברסיטה ולכן החלטתי שאני פותח כרטיס ושם אני אשים תמונה שלי בלי המשקפיים, תמונה שתעשה משהו לבחורות שמחפשות גבר רגיש עם לב זהב, כי זה מה שאמא שלי תמיד אומרת עלי ובכרטיס הזה אני אוכל אולי להסביר לבנות שזה לא חשוב שאני לא פר הרבעה ואז מה אם אני גר עם ההורים, יש לי הרבה מה לתת מעבר.

טוב כבר מאוחר, מחר אני יוצא למסע הכיבושים הראשון שלי בהכרויות באינטרנט, כפי שזה נראה מכאן מחכות לי שם הרבה מאוד בחורות ויש ממה לבחור, אולי אחת מהן היא באמת החצי השני שלי.

לילה טוב…

גבר רגיש עם לב זהב