צא קצת מהכבדות
הורידו את אפליקצית החצי השני
כמו ספר קראתי אותך כבר ביום הראשון שהכרנו באתר הכרויות אקדמאים. משהו בך היה כל כך פשוט ומובן, אחרי כל הבחורים המתוסבכים שיצאתי אתם, חיפשתי את השלווה שבך. היה לי נעים לראות אותך מצחקק אך גם מפרשן, מסביר לי את העולם. פתאום הכל נראה כל כך הגיוני וכל הטירוף של החברים הקודמים, אלה שגרמו לי לפרוץ בבכי ולשאוג מהיסטריה, נראה ילדותי ומנוכר.
הבאתי לך רק בלגן לחיים
אתה, לעומת זאת, חם ואוהב אבל לפעמים הייתי רוצה שתשיל מעצמך את הז'קט ותשחרר קצת את העניבה, תיפטר מהמכנסיים המחויטים ומהחיבה לסדר וניקיון. לא הכל צריך להיות מיושר או מהקוצע, לפעמים נחמד לעגל פינות. אבל אצלך זה אחרת: שעה היא שעה וכבר, אחרי שהכרנו באתר הכרויות אקדמאים, כשאיחרתי לדייט שלנו, קלטתי במבטך את העוינות והעלבון, כל כך דייקני ומדויק ואני כל כך שורה באי סדר, כמו רוח תזזית שחולפת על פניך. אולי זה מה שאתה אוהב בי? את הקדחתנות הזו? את חוסר האונים ואת הסערה השתוללת בתוכי?
בהתחלה, כשרק הכרנו, כשיצאנו מאתר הכרויות אקדמאים לעולם האמיתי, חשבתי שלא תהיה לך סבלנות כלפיי. לסרטים שאני עושה מכל דבר, לצעקות שאני משמיעה בקריזות הקצרות שלפני יום המחזור, לבלגן שחוללתי בחדר השינה כשחיפשתי בגד מסוים בארון. אבל גיליתי, שאני מפיחה חיים בדירה ההייטקית שלך, בה הכל לבן, נקי וחף מקישוטים או מקיטש (ואני כל כך קיטשית עם האיקאה והוורדרדות והחפצים האתניים שאספתי במסעותיי בעולם). כמו שני הפכים – התמגנטנו זה לזו.
אתה יישרת אותי ואני סדקתי אותך. זה עבד מצוין. אבל במשך הזמן, גיליתי שאתה נוקשה מדי, מחייך באילוץ ולא כי לא טוב לך איתי או בחיים, אלא כי אתה כבד. אין יציאות בלי שתוכננו, אין טיולים ספונטאניים לאילת, הכל מתוקתק לפי השעון, בהתאם ללוח הזמנים או התוכניות לעתיד.
לא ראינו את העולם אותו דבר
כבר כשהכרנו באתר הכרויות אקדמאים, אמרת שאתה רואה את העתיד בדרך מסוימת שאני לא התחברתי אליה. לא ידעתי שאתה נצמד לתוכניות, שלא להביא ילדים זה חלק מהן, חשבתי שאוכל לשנות את דעתך כמו שגיוונתי את דרכך, כפי שהצלחתי מעת לעת להוציא אותך מהמשרד או לקחת אותה לכוס קפה בלובי המלוקק בו ישבנו על כורסאות עור ודיברנו עמוק.
זה הפריע לי, לא יכולתי לראות את עצמי עם מישהו בלי ילדים, אבל נתתי לך להוביל כי כל כך ידעת לאן אתה הולך. אני מתנצלת על עוגמת הנפש, על זה שהיית כבד מדי ולא סתגלתני, כשהבאתי את בת אחותי שהפכה לך את הדירה והפנים שלך האדימו בכעס או כשסחבתי אותך לטיול עם חברים וכל מה שרציתי היה לקרוא ספר בנחת במרפסת. אבל על ילדים לא הסכמתי לוותר, כאן עובר הגבול הדק, יש וויתורים שלא אעשה ויש וויתורים, כך הסברת לי, שאתה לא תעשה וכמו שאתה כבד, כך אני קלילה, זורמת עם החיים ואני עוד אוהבת אותך, אבל מצאתי מישהו אחר שזורם איתי בצורה הרמונית יותר, הוא אולי לא רגוע כמוך ואולי לא מובן וברור כמובך, אבל הכל איתו רך וקליל. מאחלת לך המון בהצלחה ושתצא קצת מהכבדות.
0